להדפסה

מִדְרַשׁ שֵׁם

"סיפור" או מעשה שמטרתו להסביר שם מסויים, של אדם או של מקום.
בדרך כלל יש קִרְבַת צליל או קרבת שורש בין השם לבין המדרש המסביר אותו, והמדרש מתמקֵד באירוע שקרה או עתיד לקרות לבעל השם.
לדוגמה: "ותקרא שמו משה, ותאמר: כי מן המים משיתיהו" (שמות ב' 10). השם המצרי "משה" מקבל כאן הסבר באמצעות פועל עברי - מ.ש.ה. - שמשמעותו: להעלות ולהוציא מן המים, וקשור לאירוע שקרה לגיבור.
במדרש השם על משה, כמו במדרשי השמות על גרשום ועל אליעזר (שמות י"ח 3, 4), מצויה נוסחה הכוללת את מילית הנימוק "כי", אך לעיתים מופיע מדרש שם ללא מילית זו. דוגמה: "ותהר [ רחל] ותלד בן. ותאמר - אסף אלוהים את חרפתי. ותקרא שמו יוסף, לאמור: יוסף ה' לי בן אחר" (בראשית ל' 24-23). בפסוק זה ישנם שני מדרשי שמות: האחד מבוסס על הפועל א.ס.ף., שהצליל שלו קרוב לזה של השם יוסף, והשני - על הפועל י.ס.ף. (יוסיף) -  שיש לו אותו שורש ואותה משמעות כמו ל"יוסף".
במקרים מסויימים מדרש השם הוא סָמוּי, ואפשר להבין אותו מהשם עצמו. דוגמאות:
- שמות בניה של נעמי הם מַחְלוֹן וכִּלְיוֹן (רות א'), ואמנם הם מתו ממחלה וכָּלוּ מן העולם בגיל צעיר. סביר להניח שאלה לא היו שמותיהם האמיתיים.
- הֶבֶל (בראשית ד') - ימיו היו קצרים, וחלפו כמו הבל, כְּאֵד העולה ונָמוֹג.