להדפסה

אַבְרָהָם

אברהם, אביהם הראשון של בני ישראל, חי בתחילת האלף השני לפני הספירה. הוא מְכוּנֶה 'אבי האומה' או "אברהם אבינו".
אברהם נחשב לאבי המוֹנוֹתֵיאִיזְם, כלומר, הוא היה הראשון שהאמין בה' כאל אחד ויחיד, עליון על כל ובורא הכל. הוא גם הצליח להנחיל אמונה זו לצאצאיו ובני ביתו, שהאמינו באל אחד - בניגוד למוסכמות המקובלות באותם ימים.
השם "אברהם" מופיע בשתי צורות: צורה קצרה - אברם, וצורה ארוכה - אברהם. השם אברם משמעותו: אב/אבי נשגב. שם זה רומז על האדם הנקרא כך, או על האל - אבי הוא רם;
הצורה הארוכה - אברהם - היא הַרְחָבָה של הצורה הקצרה.
אלוהים שינה את  השם מהצורה הקצרה לארוכה (בבראשית י"ז), כחלק מטקס המינוי של אברהם לתפקיד: אברהם יהיה אב להמון גויים. תוספת היסוד האלוהי - ה' - לתוך השם מקשרת בין אברהם לבין האל שמעניק לו את שמו.
הסיפורים על אברהם מופיעים בספר בראשית, פרקים י"ב - כ"ה, ונרמזים בשאר ספרי המקרא.
במסורת הקדומה, שמשתקפת בספרות חז"ל ובספרים החיצוניים, אנו מוצאים פרטים רבים נוספים על חייו של אברהם. לדוגמה, ילדותו של אברהם איננה מתוארת במקרא, אך בספרות חז"ל מסופר כיצד אברהם הגיע להכרה בבורא עוד בהיותו נער צעיר.
חז"ל גם איפיינו את אברהם כמי שהצטיין בגמילות חסד, בעקבות סיפורי המקרא אודותיו: הוא נלחם להצלת בן אחיו השבוי (פרק י"ד); הוא היה מארח למופת (פרק י"ח), והתפלל להצלת סדום (שם), ועוד.
לסיפורי אברהם יש מגמה חינוכית - דתית-לאומית: ללמד על גודל אמונתו של אברהם באלוהים, ולהראות כיצד רכש זכויות בעלות ושייכות על הארץ שהובטחה לו ולבניו.
על גודל אמונתו אפשר ללמוד מתוך עמידתו בעשרה ניסיונות שה' ניסה אותו. הניסיונות באים בהדרגה, לפי רמת הקושי שלהם – מהקשה לקשה יותר. בכל ניסיון עומד אברהם במבחן קשה, אך מצד שני – מקבל הבטחה (לזרע, לארץ, להגנה).
ניסיונות אלה הם:
1. ה' ציווה על אברהם לעזוב את ארץ מולדתו; בהמשך לציווי זה ניתנה לו ההבטחה הראשונה, שיהיה לגוי גדול. אברהם ציית וזכה בהבטחה נוספת: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (פרק י"ב);
2. כאשר הגיע אברהם לכנען, נאלץ לרדת למצרים בגלל הרעב, ושם הייתה שרה אשתו נתונה בסכנה (פרק י"ב);
3. אברהם נאלץ לוותר ללוט אחיינו על חלק מהארץ שהובטחה לו, בעקבות מריבה על שטחי מרעה בין רועי לוט לרועי אברהם (פרק י"ג);
4. אברהם יצא למלחמה קשה, כדי להציל את לוט (פרק י"ד);
5. אברהם נאלץ לוותר על הבן שהעניקה לו השפחה הָגָר למען שלום בית (פרק ט"ז);
6. הציווי לקיים את מצוות המילה, וזאת כאשר היה אברהם בן תשעים ותשע! (פרק י"ז);
7. לוט היה בסכנה בסדום, אך ה' הושיע אותו בזכות אברהם (פרק י"ט);
8. שרה נלקחה על ידי אֲבִימֶלֶךְ מלך גְרָר, אך הוא השיב אותה לאברהם, ויצחק נולד בשלום (פרקים כ'-כ"א);
9. הולדת יצחק גרמה לגירוש ישמעאל, הבן הבכור (פרק כ"א);
10. ה' ציווה על אברהם להקריב את יצחק - עקידת יצחק (פרק כ"ב).
על פי המקורות השונים, מוצאו של אברהם מאוּר כַּשְׂדִים שבעיראק של ימינו. משם נדד לחָרָן שבדרום תורכיה (על גבול עיראק), ומשם לארץ כנען - במסלול שבו עברו הנוודים הקדומים (השבטים השמים המערביים), לאורך "הקשת הפורייה", (המכונה גם בשם 'הסהר הפורה').
יש אומרים שנולד בחָרָן, עבר עם משפחתו לאוּר כשְׂדים, חזר לחרן, ומשם המשיך לכנען. בארץ כנען המשיך אברהם בדרכו על גב ההר, לנגב ולמצרים. בכל מקום שבו חנה, נהג אברהם להקים מזבח לה' אלוהיו, או קרא לו בְּשֵׁם. על ידי כך הכריז על קיומו של אל אחד, ה' - שהוא אלוהי השמים והארץ, ועל בעלותו של ה' על המקום.
סיפורי אברהם מתארים את חייו וחיי משפחתו, בזמן נדודיהם ברחבי ארץ ישראל. בזכות נדודים אלה ניתנה לאברהם "בעלוּת" על הארץ. הוא ומשפחתו חיו בשולֵי היישוב הכנעני שבארץ. אברהם כרת בריתוֹת והסכמים עם אנשי המקום, והסכמים אלה איפשרו לו לחיות ולנדוד בכנען עם רכושו הרב. 
מסיפורי אברהם, ומסיפורי האבות בכלל, אפשר ללמוד על מנהגים וחיי חברה שהיו מקובלים במֶסוֹפּוֹטַמְיָה ובכנען בתקופתו (ראה הערכים: אבות, תעודות נוזי, תעודות מארי, חוקי המזרח הקדמון).
תיאורי המסעות שערך חוזרים בסיפורי חייהם של בניו ובתולדות עמו בתקופות שונות, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים".
המבנה הספרותי של סיפורי אברהם שבספר בראשית מבוסס על המספרים הנוסחאיים שבע ועשר:
* אברהם זוכה לשבעה נאומי ברכה והבטחה (פרקים י"ב 3-2, י"ב 7, י"ג 17-14, ט"ו, י"ז, י"ח, כ"ב 18-16).
* אברהם מתנסה בעשרה ניסיונות (לפי חז"ל);
* בין אדם לנוח היו עשרה דורות, וגם  בין נוח לאברהם היו עשרה דורות.